חמלה וזעם- דימויים
תערוכה קבוצתית
פתיחה: 14 בינואר, יום ד',19:30
משתתפים: עילית אזולאי, מאיה כהן-לוי, מיכל שמיר, בועז אהרונוביץ', רועי צ'יקי ארד, גליה יהב, פיטר יעקב מלץ, סשה סרבר, מיכה קירשנר, איילת השחר-כהן, פטמה אבו רומי, בות'ינה מילחם, גבריאלה קליין, אפרת אורנשטיין.
אוצרת: רונית ידעיה
החמלה והצורך בסדר יום אחר שנובע ממנה בתחום הציבורי, הפוליטי והפרטי
הכעס, כפועל יוצא של החמלה ווקטור החמלה כפעולה.
האמנים שמשתתפים בתערוכה מדגימים בעבודותיהם אופציות שונות של מחויבות לחברה ולשינוי, אולי גם אתיקה אחרת של התבוננות ושל יצירה.
"חמלה וזעם – דימויים" – הדגש הוא על "דימויים", שבשל הצפתם באמצעי התקשורת, עוברים בשדה האמנות עוד שלב של התייחסות, לאו דווקא של עיקור אמנותי, אלא משהו פחות ישיר ופחות זמין ויותר מעמיק.
התערוכה עוסקת בפרשנות של כל אמן לנושא החמלה, כשהזעם על חוסר האונים להיענות לקריאה לעזרה שנובעת ממושא העבודות, מוצאת את ביטויה בפני השטח של העבודות, כמו בעבודות של מאיה כהן לוי, לדוגמא ש"פיצצה" את כלי המשחית - ההליקופטרים, או בעבודות של פיטר יעקב מלץ, שפרק את פני השטח והפך אותם למשהו דקדנטי ומיכל שמיר שניסתה להרכיב מחדש עכביש כרות רגליים: הזעם נובע ישירות מהחמלה, והרצון לפרק או לחבר מחדש, או להשחית הוא פעולה סמלית של האמן.
נעילה: 19/2/09
הגלריה פתוחה – א'-ה' 11:00-19:00
תערוכה קבוצתית
פתיחה: 14 בינואר, יום ד',19:30
משתתפים: עילית אזולאי, מאיה כהן-לוי, מיכל שמיר, בועז אהרונוביץ', רועי צ'יקי ארד, גליה יהב, פיטר יעקב מלץ, סשה סרבר, מיכה קירשנר, איילת השחר-כהן, פטמה אבו רומי, בות'ינה מילחם, גבריאלה קליין, אפרת אורנשטיין.
אוצרת: רונית ידעיה
החמלה והצורך בסדר יום אחר שנובע ממנה בתחום הציבורי, הפוליטי והפרטי
הכעס, כפועל יוצא של החמלה ווקטור החמלה כפעולה.
האמנים שמשתתפים בתערוכה מדגימים בעבודותיהם אופציות שונות של מחויבות לחברה ולשינוי, אולי גם אתיקה אחרת של התבוננות ושל יצירה.
"חמלה וזעם – דימויים" – הדגש הוא על "דימויים", שבשל הצפתם באמצעי התקשורת, עוברים בשדה האמנות עוד שלב של התייחסות, לאו דווקא של עיקור אמנותי, אלא משהו פחות ישיר ופחות זמין ויותר מעמיק.
התערוכה עוסקת בפרשנות של כל אמן לנושא החמלה, כשהזעם על חוסר האונים להיענות לקריאה לעזרה שנובעת ממושא העבודות, מוצאת את ביטויה בפני השטח של העבודות, כמו בעבודות של מאיה כהן לוי, לדוגמא ש"פיצצה" את כלי המשחית - ההליקופטרים, או בעבודות של פיטר יעקב מלץ, שפרק את פני השטח והפך אותם למשהו דקדנטי ומיכל שמיר שניסתה להרכיב מחדש עכביש כרות רגליים: הזעם נובע ישירות מהחמלה, והרצון לפרק או לחבר מחדש, או להשחית הוא פעולה סמלית של האמן.
נעילה: 19/2/09
הגלריה פתוחה – א'-ה' 11:00-19:00
